סיפור הלידה של מיכאל

כבר בשלבים הראשונים של ההריון הרגשתי שבית חולים הוא לא המקום המתאים ללידה – עבורי ועבור העובר שלי .

בדקתי אפשרויות והחלטתי ללדת בבית. ובחרתי במיכל בונשטיין כמיילדת. ידעתי גם שאני רוצה ללדת במים, זה תמיד הרגיש לי כדרך נכונה ורכה להגיע לעולם..

התאריך המיועד היה 10.10.10. בתחילת החודש השביעי החלטתי שאלד בחדר הגדול בבית, ששימש כסטודיו. הייתי יושבת שם מדיטציה כל יום כמה דקות לפחות, לפעמים מדליקה קטורת, מביאה אנרגיות של אימהות, אהבה, רוך, תפילה … כל מה שרציתי שיהיה בלידה.

גם אבא של מיכאל היה יושב שם מדיטציה. מבלי להכנס ממש לסיפור, אציין שאבא של מיכאל ואני נפרדנו לפני הלידה.

כשהייתי מתחברת לעובר הרגשתי שהוא מאוד רוצה להיוולד, לחיות, וחששתי שאלד לפני הזמן. או מקסימום בתאריך המיועד.

ה-10.10.10 הגיע. התרגשתי, התלבשתי, הרגשתי שזהו יום חג… ומי לא בא? מיכאל.

עשיתי הליכות, דיקור, רפלקסולוגיה, רציתי כבר ללדת… פה ושם היו צירים, כבר זמן מה, אבל לא כואבים ולא סדירים.

ביום חמישי ה 14.10 התחילו צירים תכופים יותר, כל עשר דקות. בהתרגשות גדולה קראתי לשתי חברות שתבואנה לישון אצלי – אחת – שני, שעוד בתחילת ההריון סיכמנו שתלווה אותי כדולה, והשנייה דנה, שבאה פשוט ככדי להיות בבית, עם התינוקת שלה. הצירים התגברו והופיעו אחת לשבע דקות. התקשרתי למיכל.  מיכל אמרה שלמישהי אחרת שילדה איתה בעבר ירדו המים, והיא מרגישה שהיא צריכה להיות שם, שהיא תיכף תלד.

היא התקשרה לשרהלה שהכרתי והיא לא ענתה. רונית קופוליס שלא הכרתי היתה פנויה. דברתי עם עוברוני: מתאים ללדת עם מישהי שאנחנו לא מכירים? עוברוני רצה ללדת עם מיכל, הצירים נפסקו.

כמה שעות אח"כ קבלתי ממיכל סמס "ילדה". מזל טוב.

Comments are closed.