הלידה השנייה הולכת ומתקרבת והפעם אין לי בכלל התלבטות,
ברור לי שאני רוצה שטלי תהייה איתי בלידה.
וזה ברור גם לאלכס בן הזוג שלי.
בלידה הראשונה הייתה לנו התלבטות, חשבנו שזה יפגע באינטימיות שלנו,
דמיינו את הלידה כתהליך רומנטי רק של שנינו.
היום ברור לנו שזה יכול לקרות אולי בחלק מהזמן,
אבל בשאר הזמן העזרה של דולה, שמכירה את התהליך של הלידה, קשובה לאישה ויש לה את הכלים המקצועיים לתמיכה ועזרה, היא כל כך חשובה.

היום אני מרגישה שאי אפשר בלי זה, אני מדמיינת את הידיים של טלי נוגעות בי שוב,
במקום המדויק, ברגישות ובעוצמה כל כך מדויקת, שמקלה על הכאב ומאפשרת לי להתרכז ולהרפות.
אני מדמיינת אותה אומרת לי את המילים המרגיעות, מעודדת אותי, מסבירה לי,
מאפשרת לאלכס לנוח קצת ולהיות רגע עם עצמו כדי לעכל את עוצמת החוויה.

אנחנו חשים שדווקא הנוכחות של טלי היא זו שאפשרה לנו להתקרב, לגעת בעדינות ולאהוב אחד את השני. כי הנוכחות שלה שחררה את אלכס מהלחץ איך לעזור לי ומה לעשות ואפשרה לו פשוט להיות לצידי.

אז עכשיו אין בכלל שאלה, אנחנו רוצים את טלי שוב איתנו בלידה, השקט שלה, הרגישות ומעל הכל המגע המדהים שלה. כל אלה גורמים לי לצפות ללידה השנייה……….אז מה שנשאר להגיד זה פשוט תודה.

Comments are closed.