למה בחרנו ללדת עם דולה?

את האמת; היה זה דווקא רעיון של בעלי.

זוהי הלידה השנייה.

הלידה הראשונה הייתה מייסרת, ארוכה וכואבת והסתיימה בניתוח חירום ובהרדמה מלאה.

עם האכזבה הגדולה מלידה לא טבעית ושלא ראינו את תינוקנו נולד ויוצא מבטני וכמובן לאחר ההתאוששות הקשה מניתוח, אמרנו לעצמנו, שהפעם נעשה את זה אחרת.

הפעם לא נגיע תמימים ונהיה מוכנים לכל התערבות שיש לבית החולים להציע (ההתערבויות שבסופו של דבר לדעתנו גרמו לניתוח בלידה הקודמת).

הפעם אנחנו הולכים על לידה טבעית, בלי אפידורל, בלי פקיעת מים, בלי זירוז, לעשות את זה כמו שצריך.

אבל אם הולכים על זה, אז שתהיה את התמיכה, שיהיה מישהו שמלווה אותנו, גם מהבחינה המקצועית, שייתן לנו את הביטחון שהכל בסדר ומתקדם כמו שצריך, וגם מבחינת התמיכה מול בית החולים, ועם השאלה האם באמת צריך להקשיב לכל הערה ועצה שלהם, הרי אנחנו לא רופאים, אולי הם יודעים יותר טוב מאיתנו?

מהבחינה הזו טלי בהחלט סיפקה לנו את הביטחון להמשך הדרך בלידה השנייה.

מעבר לביטחון שלי, ההכנה לקראת הלידה במפגשים עם טלי, הייתה חשובה מאד.

ביום הלידה, הייתה לשלושתנו תחושה, שהתכוננו מראש ואנחנו באים לעשות את זה ביחד, יש לנו מטרה ברורה, יש לנו דחף ולא ננוח עד שנקבל את זה.

נכון, רק אני סבלתי מכאב שם, אך שניהם החזיקו אותי משני צדדי לאורך כל הדרך ואפשרו לי לעבור את זה!

בייחוד היה חשוב ברגע המשבר, כשהאחיות באו והלחיצו, הרופאים יצאו ונכנסו עם פרצופים חמורים, הכאב היה בלתי נסבל, בתוכי נשברתי וכבר בקשתי ניתוח, אבל אז בדיוק טלי ובעלי היו שם, כל אחד מהם עם יד המעסה את גבי ושכנעו אותי להמשיך הלאה. ואכן בסופו של דבר,  בצורה טבעית לחלוטין, העולל הקטן יצא לו החוצה וסוף סוף ראינו אותו את פרי בטננו שלנו.

Comments are closed.