תודה לאל שאבא שם הוביל אותנו וסופסופ הגענו למיון יולדות ושם נמצאות תיקי ועוד אחת, שתי חמודות. שלחו את אמא לתת דוגמית שתן וזה היה הרגע היחיד שאמא הייתה לבד. כששמעתי אותה מיבבת קצת נכנסתי מהר ובאמת היה ציר נורא חזק. ביקשה שנצא מהר מהשירותים. כאן כבר החלק היותר אינטנסיבי של הצירים. עלתה על המיטה, על הגב, כי היו צריכים לבדוק פתיחה. עוד שני צירים כואבים, בתנוחה נוראית ולא מתאימה. כבר היה לה קשה עכשיו לקום ולזוז. כבר כאב שכיווץ מאוד את פניה. על גבול בכי ובקשת עזרה. בדיקה. תיקי אומרת לי: 'שישה סנטימטר בציר' ולדעתי אמא בכלל לא שמעה. אני הייתי בשוק. לא יכול להיות. רואים ומרגישים שאמא בפתיחה מלאה. בצירים האחרונים כבר דיברה על לחץ, על שצריכה קקי. לא יכול להיות. ואכן התבהר מהר מאוד שהיא טעתה, כי אחרי שנייה בדקה שוב וכבר אמרה 'פתיחה של 8. אני פוקעת לה והיא תוך דקה יולדת'. היא הייתה מיילדת נורא מתוקה. ממש מפרגנת וחמה אבל די פדחנית באבחנה שלה (מאוד מוזר לשמוע מיילדת אומרת פתיחה 6 ואחרי שנייה פתיחה 8 ואחרי עוד שנייה שאפשר לדחוף..בקיצור, לא ממש ידעה לבדוק פתיחה). מה שהיה מדהים שנראה היה שאמא – זה בכלל לא הזיז לה. לא שמעה אפילו. לפעמים אולי זה אחד מתפקידי הדולה – לסנן קצת מה שלא צריך להישמע. ולאמא – היה ברור לה שעכשיו זו הלידה. ובאמת בציר הבא ירדו המים (אולי טיפה בעזרה ידנית של תיקי אבל לא ממש בפקיעה), ועוד ציר אחד מאוד כואב כי הידיים של המיילדת שם בפנים כבר והתנוחה לא נוחה והצירים כבר כואבים ותיקי מבקשת מאמא ללחוץ, ושלושתנו מנחים את אמא ביחד איך לנשום כי כל כך רוצים איכשהו לעזור. כל מה שהמיילדת אומרת, אנחנו חוזרים אחריה כדי לוודא שאמא שמעה. אמא מועכת לי את היד. אבא צמוד לאמא ליד הראש, בטח גם נוגע בה, רץ בין לבין להביא את השמן-שקדים מהתיק כדי שהמיילדת תשתמש בשמן איכותי. הוא חוזר, עוד ציר, שלושתנו נושמים ממש יחד את נשימות צירי הלחץ, וכל כך מהר והנה, את באה. הנה הראש. חצי בחוץ. עוד ציר אחד והנה הוא בחוץ לגמרי. החלק הכי קשה מאחוריכן. שיא הלחץ. שיא המתיחה. וראש מתוק ויפה כבר שם. מספרים לאמא. שבריר של שנייה להתרגש והנה הציר האחרון, אמא כבר ממש כאובה אבל משתפת פעולה ואופס. כל הגוף מחליק. את כאן.

Comments are closed.