ואז יש עוד כמה צירים, אנחנו ליד הבריכה. אני מרגישה איך הם מכוונים אותי למקום הזה בבטן המאוד מאוד תחתונה, המקום הזה שהוא מרכז החיים. ואני שמחה לחוות אותו. אני מרגישה שעכשיו אני מבינה מה אמי חוותה כדי שאגיע לכאן. שאני מבינה ,חוויתית, על בשרי, משהו מאוד מאוד עמוק.

אני הופכת לחיה. פשוט עושה את זה. גם כאן היה פער בין איך שדמיינתי את הלידה – איך הלב שלי נפתח לצלילי מוזיקת מלאכים עדינה ונעימה. לא, זה היה משהו אחר. מאוד ארצי, פיזי. ממני זה הוציא את החיה, את האישה הפרימיטיבית.

והאינטנסיביות הזאת. שנורא בא לי לעצור לכמה דקות, להרגע, לנשום ולהמשיך. אני אומרת לעצמי שכשהכל יגמר אכין לעצמי קפה במקינטה וארגע. לקח אולי חודש עד שהגעתי לזה

ואז יש ציר שמיכל אומרת "זה ציר מעולה, עוד שלושה כאלה את נכנסת לבריכה". אני מתמלאת המון מוטיבציה ואחרי כמה צירים נכנסת.

הקלה גדולה גדולה. כמו שרק אישה ששוקלת יותר משמונים קילו עם צירים יכולה להרגיש. כל כך נעים לי במים החמימים.

מיכל בודקת אותי (אולי זה היה לפני הכניסה?) – פתיחה של שמונה. עוד כמה צירים פחות כואבים, כשברקע אני כל הזמן שומעת את מיכל ושני 'יופי, את נפלאה, את אהובה, תמשיכי..מצויין…

אני מאוד נעזרת במגע. אני מרגישה ציר מגיע, קוראת למיכל, היא נוגעת בגב ונושמים כולם יחד. ובכלל אני מתקשרת החוצה את מה שאני מרגישה שהגוף שלי צריך רפלקסולוגיה, מים, והן נענות בשמחה. אכן יש מלאכיות איתי בחדר.

הגענו להכתרה. מיכל אומרת לי משפט מאוד מעודד – יופי שאשי את החלק הקשה עברת. הנרתיק הרבה יותר רחב מצוואר הרחם.

עכשיו אלו צירי לידה. שמרגישים אחרת. אני מנסה לנשוף כפי שלמדתי ולא לדחוף. אך בסוף כל ציר אני מרגישה שאני חייבת לדחוף.

מידי פעם דנה מגיעה ואני שומעת לחשושים ביניהן. בדיעבד הבנתי שהלידה היתה מהירה ובשלב הזה הן נערכו ליציאת התינוק.

האוירה מאוד נעימה. אני בבריכה כשלידי נשים שתומכות בי, חדר כמעט חשוך, הזריחה כמעט מתחילה, והצירים ממשיכים וממשיכים לכאוב. ואז אני שולחת יד פנימה ומרגישה את הראש שלו. חיוך ענק על פני, הן צוחקות.

Comments are closed.