תהליך הלידה התחיל מבחינתי הרבה לפני שהילד שלי בחר סופסוף להגיח לעולם.
הלא נודע, הפחדים, הכאבים, השאלות – התחילו עוד הרבה לפני הלידה עצמה.
הדולה שלי, שהיא גם חברה אך גם יודעת להיות לחברה ולתומכת – מתוקף תפקידה – הייתה שם לכוון, ליידע, לעודד – גם בכל התהליך הארוך שקדם ללידה. היא עזרה לי להבחין ולהבין כמו גם להכיל – את השלבים השונים שעברתי, על כל הלא נודע שבהם.
ללידה הגענו יחד, היא ואני, כבר עם היכרות משותפת של מהלך ההריון שלי והאופן בו הילד שלי מבקש להיוולד.
במהלך הלידה, אחד הדברים הכי חשובים עבורי היה הליווי הבסיסי והחברי של הדולה. לעבור איתי פיזית, תוך מגע וחיבוק, את הצירים, ללוות אותי לשירותים כשכבר בקושי יכולתי לזוז, להביא לי מה שרציתי ולהיות שם איתי בקטנות ובגדולות – ללא הבדלה והבחנה. היכולת ללוות יולדת בסבלנות, חמלה, יכולת הכלה וגם שלווה מתוך הידע וההיכרות עם יופיו וכוחו של התהליך באשר יהא – היא יכולת שאמורה להיות לדולה טובה.
טלי ניחנה ביכולת הטבעית ללוות, להרגיע, להיות – במסע גדול, לא נודע ולא פשוט, תוך בחירה לתת את מלוא המקום והכבוד ליולדת לקבל את הזכות הטבעית שלה להוביל מתוך אמונותיה ותחושותיה את תהליך הלידה האישי שלה.

נועה מחנאי

Comments are closed.